שיר רקע על רקע עצבות

אין באמת סיבה שארגיש מדוכא,

במערכות יחסים הפכתי מטירון למומחה,

אבל כשהראשונה ברגשותי בגדה,

לא הייתי יותר לעזר כנגדה,

הרגשתי שברצונותי דרכה עם תשוקה ברגליים,

בכיתי כאילו ריססו לי תרסיס פלפל לעיניים,

נותרתי עם כוויות בכל רמ״ח איברי,

ועד היום רוצה אותה עד בלי די.

וכשהשניה הגיעה נהייתי מאושר,

כאילו על הקמת המדינה למישהו בושר,

כאילו מעליי הקללה והעול פשוט הוסר,

אך כדרכו של עולם, יש סוף לכל דבר,

היא נלחצת שהיא עושה משהו לא בסדר,

אם המוח הוא בית אז יש לסדר את החדר,

ולא משנה כמה ניסיתי להרגיע,

לא הצלחתי את מילותיה להניע,

והכאב כפול ואני עדיין לא מבין,

מתי תורי יגיע - מתי העתיד מקום לי יכין,

ובתור פוסט ראשון אני יודע שזה קודר,

אבל נמאס שאת רגשותי אפשר פשוט לקדרר,

את האהבה הנכזבת מבטיח לשתף,

אתן כאן יד לכל מי שישתתף,

מחפש נחמה ומוצא רק תפילה,

שיום אחד - אני אצא מהאפלה.

בינתיים משתף תמונה אחת,

מלאה במטען וערכה אינה מופחת,

אם כי הבובה לא נראית כזאת מרגשת,

בגללה לבחורות אני עכשיו מפחד לגשת.